פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
2419-07
09/09/2011
|
בפני השופט:
ורדה אלשיך - סגנית נשיאה
|
- נגד - |
התובע:
חאתם ג'אבר עו"ד חאג' יחיא מוחמד ואח'
|
הנתבע:
1. כונס נכסים רשמי תל אביב 2. עו"ד אבנר כהן 3. בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים של עיריית טייבה
עו"ד רותי לינקר-מזרחי
|
החלטה |
מונחת בפני בקשתו של מר ג'אבר חאתם, אחד מנושי עיריית טייבה, כי אתן לו היתר להגיש תביעה נזיקית נפרדת כנגד העירייה; זאת, במקביל לדיון בתביעת החוב שהגיש, שעניינה נידון בפני במסגרת בקשה אחרת. הבקשה נסמכת, בין היתר, על הערותיו של בית משפט זה, אשר קבע בהזדמנות קודמת כי בדרך בה הפרה עיריית טייבה בעבר את הסכם הפשרה מול המבקש, נפל יותר משמץ חוסר תום-לב; כמו כן, נסמך המבקש על הערה שניתנה לכאורה (שמא בעל-פה) מפי בית המשפט העליון במהלך דיון בערעור שהגיש, ובה "המלצה" להגיש תביעה נזיקית.
עיינתי בבקשה, ומצאתי כי למרבה הצער, אין מנוס מדחייתה.
עניין לנו בבקשה להגיש תביעה נזיקית כנגד גוף בהקפאת הליכים, תביעה אשר מטרתה המרכזית הינה
לחזור בסופו של יום אל קופתו
. זאת, למעשה, כמסלול מקביל לבקשה שהגיש המבקש בעבר, ואשר נדחתה, ליתן לו קדימות על-פני הנושים האחרים.
אלא, שבדרכו של המבקש עומדים לרועץ שני דינים יסודיים הקשורים בניהול הליך חדלות פרעון.
האחד:
המועד להגיש תביעות חלף זה מכבר, וזאת כאשר במלוא הכבוד למערער, הארוע המכונן אשר הקים את עילת הבקשה וודאי שאינו הדיון המאוחר בבית המשפט העליון, אלא עצם מעשי ההפרה (ושמא אף התרמית) שנקטה לכאורה עריית טייבה כלפיו, וזאת
טרם הקפאת ההליכים השניה
. אף אם ניתנה למבקש עצה או הנחיה בידי מי מן ההרכב שדן בערעורו בבית המשפט העליון, הרי שוודאי לא זה הארוע אשר יצר את המקרה נשוא התביעה, אלא כשמו כן הוא; מעין עצה משפטית, הא ותו-לא; ואין לי אלא להצר על כך כי פרקליטו של המערער מערבב, שוב ושוב, בין ארוע עובדתי היוצר עילה, לבין פרשנות משפטית לעילה או דרך הטיפול בה, שניתנה
שנים
לאחר מכן.
האחר; התנהלות המערער הינה, במידה רבה, בגדר כפל-הליכים או מקצה שיפורים, היות והדין קובע כי כאשר מוגשת תביעת חוב, עליה לכלול את כל העילות וכל הסעיפים הנדרשים מן הגוף חדל הפרעון; בכך, מטיבם של דברים, לא עומדת בקשה זו.
עצם אותה אמירה כביכול של בית המשפט העליון או מי משופטי המותב
אינה חלק מפסק-הדין
, אלא לכל היותר אמירה בעל-פה במהלך הדיון, וזאת כאשר
אף על עצם תוכנה המדוייק נטושה מחלוקת בין הצדדים
. בעניין זה, ובלא צורך לקבוע מסמרות (באשר חזקה על בית המשפט העליון כי לו רצה להורות הלכה או ליתן קביעה משפטית מחייבת, היה כולל אותה בפסק-הדין), הרי דומה כי פרשנות הנאמן היא העדיפה וההולמת יותר את הדין.
סביר יותר כי אותה עצה או הערה משפטית שניתנה כביכול למבקש, נגעה להגשת תביעה נזיקית לא כנגד העירייה, אלא
הגשת תביעה אישית כנגד אותם נושאי משרה ובעלי תפקידים שכיהנו בעירייה טרם ההקפאה השניה
, והתנהלותם שלהם היא אשר חטאה כביכול בחוסר תום-לב. כמו גם הטעתה את המבקש עד כי "אחר את הרכבת" ונקלע בסופו של דבר לעמוד מול הקפאת הליכים חדשה אשר הגבילה אותו בגביית חובו.
אין צורך להכביר מילים אודות העובדה, כי אנשים אלו אינם מצויים למיטב ידיעתי בהליך חדלות פרעון, צו הקפאת ההליכים כנגד העירייה
אינו חל עליהם
, ואי לכך, המבקש רשאי אף רשאי להגיש כנגדם תביעה נזיקית בערכאה המתאימה. זאת ועוד; תביעה כזו אף עשויה לעלות בקנה אחד עם האינטרס הכללי החל אף בהקפאה, להגיע לחקר האמת ו"לתגמל" כראוי את אותם גורמים אשר הביאו את הרשות הקורסת אל המצב העגום שהגיעה. אי לכך, במידה כי תביעה אישית כזו אכן תוגש, הרי חזקה על הנאמן כי - במידה ויתעורר צורך - לא יקשה על דרכו של המבקש ויסייע לו, במידה והלה יזדקק למסמכים או לסיוע טכני אחר לשם ניהול אותו הליך.
אי לכך, הבקשה בנוסחה זה נדחית.
בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.
ניתנה היום, י' אלול תשע"א, 09 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.